חושך בחדר. הילדים הקטנים, ואני ביניהם, מחכים בציפיה. אור נדלק מאחורי המסך הקטן, וסבתא שלי מציגה את הסיפורים שכולנו, הנכדים, הכרנו וכל-כך אהבנו – בעזרת דמויות קרטון, צלליות על רקע מסגרת בד פשוטה. נרקיס מלך הביצה, התלמיד החרוץ ועוד סיפורים ושירים שהפכו להיות חלק בלתי-נפרד מהמורשת המשפחתית הייחודית שלנו. כולם מוצגים באתר שאפיינתי, עיצבתי ופיתחתי בפלאש, בשנת 2009 (כן, ככה עשו את זה פעם).
זה היה סתם ברווז שקניתי בדיוטי פרי בניו יורק. ואז, בהשראת הסרט Amelie, החלטתי לקחת אותו לטיול בדרום-אמריקה. כל השאר – היסטוריה 🙂 הכל מתועד באתר הזה, הראשון שעיצבתי ופיתחתי (תפרגנו, זה היה עוד לפני שלמדתי לעצב או לפתח ל-Web). אחר-כך אנשים בפורום "הומור שחור" בתפוז לקחו את זה ועשו מזה מטעמים, בלי לשאול אותי (עד היום).
הצילומים שלי, השירה של מיה הוד, באתר השני שאפיינתי, עיצבתי ופיתחתי, בשנת 2007. גם הוא בפלאש (כן, אני יודע…)
קחו לעצמכם כמה דקות ותצללו לעולם של יופי, בצילומים מכל העולם, ובמילים מעומק הלב.
כל הזכויות שמורות לברק דנין, אבל אם אתם ממש רוצים אותן, אז תבקשו :-)
אגב, כמו בכל אתר שמכבד את עצמו, גם כאן יש עמוד 404. שתדעו.